מי הן ה oiran מה ייחודן שזכו לתרבות שלמה שהוקירה אותן וכיבדה אותן למרות עיסוקן ועד היום יש פסטיבלים ביפן ותהלוכות המשחזרות את צורות לבושן ותרבותן. הצצה על היסטוריית תרבות המין היפנית: לעין המערבית הן נראות גיישות אבל בל נטעה, בעוד גיישה הינה מארחת מבדרת, מתמחה באומניות יפניות קלאסיות, האויראן Oiran, אומנם גם הן היו מארחות מבדרות אבל עיקר עיסוקן היה שרותי מין. משהחלה להתרחב תופעת הזנות ברחבי יפן בעיקר בערים כמו קיוטו, אוסקה ואדו, ניתנה פקודה בתחילת המאה ה 17 , בידי השוגון , Tokugawa Hidetada, להגביל את הזנות למקומות מוגדרים מראש. כך נוצרו הרחובות האדומים לפי אזורים מוגדרים: Shimabara בקיוטו, Shinmachi באוסקה, Yoshiwara באדו (טוקיו של היום). עיקר המוטיבציה של השוגון לא נבעה מבעיה מוסרית, אלא מתוך אינטרס לספק שעשועים ושיכר לעשירי העיר ובכך למנוע מהם מלעסוק בתככים פוליטיים. ה Oiran היו ״מארחות״ קלאסה. הן נבדלו מהפרוצות הרגילות בהרבה מובנים ומעמדן הוכר בקרב החברה. הן הוכשרו באומניות יפניות מסורתיות רבות: קליגרפיה, טקס התה, שירת Waka, איקאבנה – סידור פרחים, נגינה על נבל יפני shamisen, ידעו לשחק ה GO (משחק לוח אסטרטגי בסגנון שחמט), ועוד. מכישורים אלו נחשבו לנשות אירוח משעשעות ברמה גבוהה מעבר לשירותי המין.
האויראן נבדלו במעמדן גם בתוך מתחם האורות האדומים: הן שורתו בידי נערות צעירות שדאגו לכל צורכיהן: לבוש רחצה, נקיון ועוד. אחת הגרסאות למקור השם Oiran היא ששמן נגזר מהמשפט: "Oira no tokoro no nee-san" שבתרגום חופשי אומר: ׳האחיות הגדולות יותר של המקום הזה׳. כינוי שהיו מכונות בידי אותן בחורות צעירות (לעיתים ילדות בנות 7) ששרתו אותן ונקראו Kamuro והנערות הבוגרות יותר נקראו Shinzou. האויראן, בניגוד לפרוצות הרגילות לא הוחזקו במתחמי harimise, שהיו חדרים מסורגים שדרכם הגברים בחרו את מי שרצו. הן חיו במתחם נפרד, והחשוב מכל האוריאן לקחה חלק פעיל בבחירת הלקוח ויכלה לסרב לכל הצעה. ואכן לא כל אחד זכה לשרותי אויראן גם אם היה בידו כסף - ונדרש הרבה מאוד כסף!! לילה עם אויראן היה שווה ערך לחודש משכורת חודשית ממוצעת של אותהתקופה.
את האויראן לא ניתן היה לזמן באופן אקראי ספונטאני והיה נדרש הליך מסודר של שלושה שלבים על מנת לזכות בשירותיה. על הגבר היה ליצור קשר עם בית תה אליו היתה שייכת. אסור היה לו בשום אופן ליצור איתה קשר כולשהו באופן ישיר. במידה ואישרה את התהליך היו מתקיימים לפחות שלושה מפגשים טרם קבלת השרות : שלב ראשון: היא הייתה יושבת וצופה בלקוח. אסור היה לו לשבת לידה. בפגישה זו היא לא הייתה משתפת כל פעולה, לא אוכלת או שותה ולא מדברת, אלא רק מתרשמת מהלקוח. אם הוא עובר את השלב הזה, בפעם הבאה שהוא הגיע, האויראן כבר התקרבה ללקוח, אך עדין לא תקשרה אתו- מהן תקופת מבחן. לבסוף, אם האיש יגיע לשלב השלישי, והיא מוכנה לקבל אותו הוא היה זוכה לקבל את שירותיה. מפתיע אבל בפועל היא נחשבה לבעלת מעמד גבוה יותר מהלקוח. בעוד היא ישבה בחדר על Kamiza (מושב מוגבה שציין מי מיוחס ביותר בחדר) הלקוח היה יושב ב shimoza, מושב נחות יותר.
כחלק מהטקס, היה על הלקוח להעניק לה סט מקלות אכילה ששמו חרוט עליהם, יחד עם מעטפת כסף לברכה. מאותו שלב, הוא היה מחויב רק לה, ואסור היה לו לבקר זונות אחרות דבר שנחשב לרמאות, וכעלבון גדול. לכשהאויראן נקראה לשרות, היא הייתה יוצאת בתהלוכה מאוד גדולה מבת הקתה לבית הלקוח, מלווה בבנות הלוויה שלה. תהלוכה שנקראה oiran douchuu (בתגובה הראשונה תמצאו לינק המתאר שחזור סצנה כזו מפסטיבל בין ימנו) גם מבחינה חיצונית נבדלו האויראן מהגיישות: • לבוש הקימונו- שתיהן לבושות בקימונו. אבל בעוד הקימונו של הגיישה יהיה קלאסי, לא צעקני, הקימונו של האויראן היה בצבעים מאוד עזים ונועזים, מרובה שכבות משי, ככול שמעמדה רם יותר (Tayu) , הבגד כלל שכבות רבות יותר של משי. היא לבשה שכבות קימונו רבות מעל לכל השכבות היה מהן מעיל עליון פתוח ונשרך בשובל בד מאחור • האובי- אותו קשר סביב המותניים של הקימונו שקשור מאחורי גבן בלבוש של הגיישות והוא יהיה מקופד בקשר שנקרא Taiko , בלבוש האויראן הוא יהיה קשור בקשר בחזית הבגד ורפוי. כמו כן יכלו שכבוד רבות של בד משי כבד כמו אבנט קדמי. • תסרוקת השער – בעוד אצל הגיישות השער מעוצב במינימליזם, בו תפיסת היופי נובעת מעיצוב נפח השער, והאופן בו הוא מהודק לראש, מלווה בקשת פרחים עדינה. אצל האויראן התסרוקות יהיו מלוות באבזרי שיער רבים. שערן היה מעוצב עם שעווה ובתסרוקת לפי מעמד, חלקן חבשו פאות ענק, כבדות (כמעט 15-20 ק״ג), שוב בהתאם למעמדה. ומעל השער היו 8 קשתות -סיכות גדולות שנקראות kanzashi מצופות בזהב, אבני חן, מאוד מוחצן. • גרבוני טאבי- בעוד שכפות רגליה של הגיישה יהיו מכוסות בגרב לבנה המסתירה את כפות הרגליים, האויראן יחשפו את רגליהן, דבר שנחשב לאקט ארוטי על רקע הסנדלים השחורות • הסנדלים – הן נעלו נעלי High geta sandals, סנדלי עץ שסולייתם בנויה מ״שיניים״ מגבוהות 15-20 ס״מ. הליכתן מאוד ייחודית, רגל אחרי רגל כשהרגל שצועדת יוצאת בחצי עיגול לצד הגוף ורק אז קדימה ליציבה, כמו הספרה שמונה, כך שהתהלכות תמיד נראו כריקוד מאנפף.
בשלב מסוים האויראן איבדו את מעמדן גם בגלל שעלותן הייתה מאוד גבוהה יחסית לבילוי עם גיישה או פרוצה מן המניין וגם בגלל שהזוהר שלהן עומעם בצל קודים מיושנים, קבעון מסורתי. כמו כן צמח מעמד בינוני גבוה ,של סוחרים מתעשרים שחיפש מקורות בילוי שיכלו לממן והגיישות נתנו את הפתרון. לקראת סוף תקופת אדו, לצד שגשוג מעמד הגיישות, הידלדל מעמד האויראן עד שב 1957 עת נאכפו חוקי איסור הזנות נעלמו לחלוטין.
