האנאמי (Hanami): המדריך המלא לפריחת הדובדבן ביפן
- 3 באפר׳ 2020
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 8 בפבר׳
בתקופה זו של השנה , כשהפרחים הורודים/לבנים מתחילים לקשט את עצי הדובדבן ביפן, נצבט ליבי בגעגועים עזים.
השכונה שלנו ב Meguro שוכנת ליד הנהר שגדותיו מתמלאים תפרחת ורודה והמקום הופך מוקד משיכה ליפנים רבים להגיע ולחזות בפריחה.
לרבים התופעה מוזרה.. נשאלתי כמה פעמים: הרי כל שנה יש פריחה .. אז מה מיוחד לעמוד ולצלם פרחים שנה אחרי שנה... אך פריחת הדובדבן ביפן, היא שונה מכל פריחה אחרת.
כדי להבין את התופעה חשוב להבין את מושג ה Hanami והמנהג שטבוע בתרבות היפנית כל כך עמוק.
האנאמי (Hanami פרושו הוא "צפייה בפרחים". זהו מנהג יפני מסורתי, המתאר צפייה והנאה מיופיים החולף של פרחים. אומנם הוא מתייחס בעיקר לפריחת הדובדבן אבל גם לפריחת השזיף Umemi, (אם כי במידה פחותה יותר).
הנוהג של hanami הוא בן מאות שנים רבות, כבר במאה השמינית בתקופת Heian עת פרסום הרומן The tale of the Genji
המילה שימשה לראשונה כמונח המקביל לצפייה בפריחת הדובדבן, כמו גם לתיאור מסיבה צפייה של פרח נוסף- הוויסטריה. אך במשך השנים, המילה מיוחסת כמעט בלעדית לתיאור לצפייה בפריחת הדובדבן.
בתקופת הייאן, הקיסר סאגה, אימץ את הנוהג הזה וערך מסיבות לצפייה בפרחים בחצר בית המשפט הקיסרי בקיוטו, מסיבות הכוללות אוכל ושתייה מתחת לעצי הסאקורה הפורחים. שירים רבים נכתבו המהללים את הפרחים העדינים, שנראים כמטאפורה לחיים עצמם- זוהרים ויפים ועם זאת חולפים וברי חלוף.
אחרי שנים שהנוהג היה נחלתם של בני האליטה הקיסרית, המנהג התפשט במהלך השנים גם לחברה הסמוראית, ובתקופת אדו, גם לעם הפשוט.
ביפן המודרנית, אלפי אנשים יוצאים מידי שנה בתקופה זו לחזות ביופיים של הפרחים, לעשות פיקניקים תחת העץ לאכול ולשתות עם חברים ובני משפחה.
למי שמסתובב בתקופה זו, יגלה שתחת העצים בפארק פרוסות יריעות פלסטיק כחולות או ירוקות. אלו שטחים שאנשים סימנו מקום שמור, עבור הפיקניק שלהם שיתקיים מאוחר יותר. שימו לב שנהוג לכבד את הפרטיות ולא לדרוך על היריעה ובטח לא לשבת על יריעה שאינה שייכת לך.
מאחר ומרבית היפנים עובדים בימי השבוע, הרבה מקיימים אותו עם רדת הערב או בסופי שבוע בפארקים הגדולים.
בערב נקראת מסיבת האנמי yozakura. עם רדת החשכה, כל הפארקים וגדות הנהר בהן פורח הדובדבן, מוארים בשדרת פנסי נייר צבעונים.
הביישנות האופינית ליפניים מוסרת ולא אחת הם מזמינים זרים גמורים להצטרף אליהם לפיקניק.
מאוד אהבתי את הערבים האלו לאורך נהר meguro, בו שתי גדות הנהר מתמלאות באנשים מכל גיל. רבות הפעמים שמצאנו עצמנו יושבים עם קבוצת יפנים שלא מדברים מילה אנגלית ורק דואגים להאכיל אותנו שיפודי יקיטורי ולהשקות אותנו סאקה טוב.
ורק להדגיש ביפן- כמו ביפן: בסיום הפיקניק כל אחד ייקח את הפסולת שלו לביתו ולרוב לא תמצאו פחים מלאים או שאריות אשפה בסוף הערב.
תגובות