יפן נתפסת כאי בו האוכלוסייה הומגנית כמעט לחלוטין, אבל מסתבר שיפן כמו הרבה מדינות אחרות היא בית למספר קבוצות מיעוט ואחת מהם היא תרבות ה Ainu.
במהלך ההיסטוריה, יפן כמגמה, עשתה ככל האפשר על מנת להטמיע אותם בתרבות הזרם המרכזי היפני, תוך שימוש באמצעים אגרסיביים שונים על מנת לטשטש את זהותם לחלוטין דבר שתרם לשפת ה Ainu והתרבות להגיע לסף הכחדה. במשך שנים התעלמה יפן מכתם בהיסטוריה בעברה וסירבה להעניק לבני ה Ainu את ההכרה. ב 2008 ההכרה הרשמית המיוחלת הגיעה, אך לא כפי שרבים ציפו לה ורק ב 2019 הועברה הצעת חוק שמכירה רשמית ב Ainu, כעם ילידי ונקבע שכל האנשים הם שווים לפי החוק. לאור זאת, בשנים האחרונות קמה תחיית גאוות הצאצאים שנותרו וגררה עשרות פעולות לשימור התרבות וקידומה.
אז מיהם בעצם בני Ainu? מוצאם של אנשי ה Ainu אינו ברור. הם נחשבים לתושבים היסטוריים באזורים של הוקאידו (האי הצפוני של יפן), איי קוריל, וסחלין. ישנן מספר תיאוריות בנושא ועיקרן שהם צאצאים של אוכלוסיה ילידית שפשטה בעבר בצפון אסיה, בשם Jomon-jin, ציידים -לקטים שהעיסוק העיקרי שלהם היה ציד, לקט ודיג. בשפת ה Ainu פירוש המילה "Ainu" הוא ׳בן אנוש׳ והם חיו אורח חיים של דו קיום עם הטבע. ה Ainu האמינו שלכל דבר בעולם יש רוח, והחיים בהרמוניה עם הטבע תוך הכרת תודה לקאמי (האלוהות) － הוא האתוס הבסיסי שלהם. ה-Ainu , נכבשו על ידי היפנים כבר במאה ה- 9 ובמהלך ההיסטוריה נוצרו עימותים רבים בינם לבין השלטון היפני, עימותים שהפכו למרידות ולסכסוך דמים לאורך השנים. כמו כן, המגע הגובר עם האוכלוסייה היפנית, חשף אותם למחלות חדשות ולא מוכרות כמו אבעבועות שחורות ושפעת שצמצמו את האוכלוסייה.
תקופת restoration Meiji (בשנת 1868 ) נחשבת לנקודת משבר קריטית עבור תרבות ה Ainu. כחלק מתהליך הובלת המדינה לסגנון מערבי, ממשלת יפן הובילה תהליך לתיעוש הוקיאדו. נסללו כבישים/ הונחו מסילות רכבת, הוקמו מבשלות בירה, תחנות קמח, נוהלי כרייה והאדמות החקלאיות הוקצו לאליטה היפנית.
ה Ainu נדחקו מאדמותיהם ממקורות הציד והדיג שלהם. הם אולצו ללמוד את השפה היפנית, נדרשו לאמץ שמות יפניים ואסרו עליהם קיום מנהגים דתיים כמו הקרבת בעלי חיים נאסר מנהג הקעקוע שהנשים היו מקעקעות את פניהן והן חויבו להתחתן עם גברים יפנים, שהגיעו לאי כחלק מתהלך התיעוש – זאת כמדיניות על מנת לטשטש את הזהות התרבותית שלהם.
בשנת 1899, העבירה ממשלת יפן הליך שנקרא "former aborigines", כשהרעיון היה להטמיע את אנשי ה Ainu לתוך החברה היפנית. שללו מהם את הזכות להכרה כקבוצה ילידית והעניקו להם אזרחות יפנית, התהליך נמשך עד 1997 תוך הצהרה שאין קבוצות מיעוט אתניות ביפן עד ההכרה הראשונה ב 2008 וכאמור ב 2019 ההכרה הסופית. חשוב לציין שמבחינה פיזית, בולט שה Ainu הינה קבוצה אתנית נפרדת מהיפנים. עורם בהיר יותר, הם בעלי עיניים בצורה אירופית ושיערם עבה וגלי
קצת על תרבות ה Ainu
לאנשי ה Ainu יראת כבוד עמוקה לטבע ולכל המשאבים שהוא מעניק לאדם: כגון צמחייה, כוחות שאינם בשליטת האדם כמו מים, אש, ותופעות מטארולוגיות. בכל אלו הם ראו סוג של אלוהות.
אחד מהטקסים המפורסמים שנאסרו עליהם היה טקס Iomante . בו הם היו מגדלים דוב ואחרי מספר חודשים מעלים אותו לקורבן לאלים- מתוך מטרה שיחזור בגלגול אחר ויעזור לבני האדם.
טקסים להחזרת הרוח חזרה לאלוהות מתקיימים גם למול כלי עבודה שכבר לא ניתן להשתמש בהם - והם כבר לא שמישים.
כמו כן , גברים ונשים כאחד שומרים על שערם באורך הכתפיים ולובשים בגדי Ainu מסורתיים.
מגיל מסוים הגברים מספיקים להתגלח ומשמרים את שער זקנם כזקן מלא
ונשים עוברות קעקוע פה, כדי לסמל את בואן לבגרות.
כיום ניתן ללמוד על מורשת הAinu , במוזיאונים המוקדשים לכך בהוקיאדו באזורים שונים. יש כיום כ 13 מוזיאונים בהוקאידו המוקדשים לתרבות האינו.
אחד מהם נמצא באזור אגם Akan במזרח הוקיאדו, כגון כפר משוחזר- Ainu kotan, בו ניתן ללמוד על תרבות ה Ainu .
כפר זה הוא חלק מהמרכז Sapporo Pirka Kotan ובו אפשר לחוות עבודות יד, לצפות בריקודים מסורתיים ולדמיין את החיים המסורתיים כאשר אזור זה היה שממה עצומה בנוסף מוצעים סיורים בהדרכת מדריכי Ainu לתחומים שונים (גם באנגלית).
גם באזורים Shiraoi and Biratori ניתן למצוא שרידים של תרבות משגשגת של ה Ainu.
לטענת הממשלה, כיום חיים ביפן 25,000 צאצאי Ainu, אולם יש טוענים כי המספרים גבוהים בהרבה ומגיעים עד 200,000 נפש. זאת שמאחר שההטמעה של ה Ainu בחברה היפנית הייתה כמעט מוחלטת והביאה לכך שאנשים רבים בני המורשת אינם מודעים על מוצאם.
