כמי שאוהבת במיוחד את הסופר היפני הארוקי מורקמי, שמחתי מאוד שספרו האחרון סוף סוף תורגם לעברית.
הספר Killing Commendatore (הרג קומדטורה), שיצא לאור ביפן כבר ב 2017 נחת אצלנו בגרסתו העברית.
גם בספרו זה, ניתן למצוא שילוב מדהים בין מציאות- לדמיון, פילוסופיה, אומנות, הרבה מוסיקה קלאסית, תרבות יפנית מסורתית ועכשווית וגם אלמנטים היסטוריים.
מעבר לסיפור המרתק, בחרתי לציין אותו בעקבות ידיעה שקראתי, שביפן הספר עורר ביקורת קשה נגד הסופר- בעקבות התייחסותו בספר לטבח Nanjing ועוד לפי הגרסה הסינית.
אז קצת מידע על טבח נאנג׳ינג. בתקופת מלחמת סין-יפן השנייה (1937 ), אחרי כיבוש העיר הסיניתבידי צבא יפן, ובמשך מספר חודשים לאחר מכן, הובלו שבויים סינים מחוץ לעיר ונרצחו בשיטות שונות.
מספר הנרצחים תלוי בגרסאות ונע בין 100-400 אלף. הגרסה הסינית מדגישה את המספר הגבוה. כמו כן, לפי בית הדין הצבאי הבינלאומי
כ 20 אלף נשים נאנסו בידי היפנים.
היפנים, עד היום, טוענים שאין אמת במספרים ומסרבים להודות באשמה. לטענתם ההרג נבע מהקרבות, ומכך שלא יכלו לתחזק שבויים. כמו כן, לטענתם רבים היו חיילים שהתחבאו בקרב האוכלוסייה והיוו איום על הכוח היפני. עד היום המונח ״טבח״ אינו מקובל לשימוש ביפן, אלא משתמשים באופן רשמי במושג ״תקרית״ והנושא עדין גורר ויכוח ציבורי.
בספר הטבח ברקע ומוזכר ישירות בפסיקה אחת ובה מורקמי בחר להשתמש במושג ״טבח״ וגם ציין ייחס לו את הגרסה הסינית של כמות הנרצחים. (400 אלף).
הביקורת מצד גורמים ימניים ביפן לא איחרה לבוא , הם קראו להחרים את ספרו של מורקמי. הגדיל לעשות מנכ״ל מלונות APA, מר Toshio Motoya , ימני קיצוני, שהציב בחדרי המלון פרסומים על כך שההיסטוריה בספר מעוותת ואף זלזל במורקמי ואמר כי המחבר כתב אותו אך ורק כדי לזכות בפרס נובל.
יש לציין שמאז ומעולם למורקמי הייתה מערכת יחסים מורכבת עם הקהל היפני- יחסי אהבה שנאה. מחד הוא מכר מיליוני ספרים, מצד שני היפנים האשימו אותו בעיקר בתחילת דרכו, שהוא אינו מתכתב עם שורשיו היפנים והוא מאוד אמריקאי בגישתו.
בראיונות עמו, הוא מספר שהוא חלק מדור שגדל אחרי המלחמה, דור ששמע מוזיקת ג׳אז אמריקאית, ספרות אמריקאית, ובכלל שמושג
ה ׳אמריקניזציה׳ היה משהו להתגאות בו להתחקות אחריו. וכיום- הוא שילוב של השניים - לא בדיוק יפני ולא אמריקאי אלא בעל סגנון משלו.
מורקמי, גם מעולם לא הסתיר את דעותיו בנושאים היסטוריים ויצא לא פעם נגד הלאומנות היפנית הגוברת וקרא גם להימנע משכתוב ההיסטוריה, בעיקר בנושאים כאובים מול סין. (לינק לראיון עמו בתגובות) ואף שילב את דעותיו אלו ביצירות קודמות כמו ב ׳קורות הציפור המכנית׳.
יש לציין שבעת כתיבת הספר (7 שנים), מורקמי לא אהב את התהליכים שקורים ביפן. התנועה השמרנית הימנית התרחבה, כבר ללא התנצלות ודי בבוטות, ותהלכים רבים בעיקר מתחילת כהונתו של Abe, כולל ביקור חברי הקבינט במקדש Yasukuni, חידוש ספרי הלימוד להיסטוריה שהוביל הממשל והכחשה חוזרת ונשנית של הימניים לגבי את האמת ההיסטורית.
לסיכום לגבי הספר: מומלץ מאוד לאוהבי הז׳אנר! גמו כן למי שמכיר את התרבות היפנית בהחלט ימצא שפע קריצות קטנות לחיים ביפן, מסגנון הלבוש, תלבושת האחידה, הסגפנות, והבדידות.
Comments